לכולם יש שיניים (חוץ מלסבתא פניני) 

טארטאלט שוקולד

"תראי איך את נראית" שאלתי את אחותי באחת מארוחות שישי.

" הילדה מוציאה שיניים. אוי- אוי- אוי. בגלל זה לא מסדרים גבות? לא צובעים שיער? כולם עוברים את זה. את מכירה מישהו שאין לו שיניים?" אחותי ואמא שלי הפנו את המבט לסבתא פניני שממילא לא שמעה כלום. 

"כבר שבוע שלם שלא ישנתי. כל לילה אני מתעוררת לצרחות של לולה, שנרגעת רק שאני מרימה אותה. הדבר האחרון שמעניין אותי עכשיו זה הגבות שלי, או הדעה שלך עלי." היא צעקה.

"תכלס" סבתא פניני סיכמה ופרסה מעוגת השוקולד חתיכה ממש גדולה.

"תאכלי מידלע, את צריכה את זה." היא הגישה לאחותי.

** כעבור שבוע

בשתיים עשרה בלילה בדיוק התעוררתי לקול צווחות האימה של פיצי שלי. ניסיתי מוצץ, אקמולי- נובימולי, חיתול חדש, על הבטן, על הגב.

הצרחות לא פסקו.

פיצי התפתל בזרועותיי זמן רב, עד שנרדם מותש ואדום, אבל ברגע שהנחתי אותו במיטה התעורר ביללות וייסורים. 

בשכונה שרר שקט מופתי, אפילו חתולי הרחוב ישנו. רק אני נותרתי ערה, יושבת על המיטה ומחזיקה עשרה קילוגרמים של תינוק מיוסר. השעון התגלגל בעצלתיים, לא נותן לעייפות שלי או לכאב של פיצי להפריע לו. שעה אחת הפכה לשתיים, ואחר כך שלוש.

***פיית השיניים באה לביקור

אני מודעת לזה שיש לה דימוי של פייה נחמדה, שכל פעם שנופלת שן חלב לילד בן שש ההורים שלו מספרים שפיית השיניים החביאה עבורו מתנה מתחת לכרית, ושולחים את סבתא לקנות מתנה. למעשה, פיית השיניים היא בכלל מכשפה קשוחה חושלוקי.

יש לה יכולות מאגיות בלתי רגילות; היא משחקת עם חום הגוף של תינוק בהינף אצבע, למעלה- למטה- למעלה, בדקות בודדות. היא מסוגלת לגרום להם לפתח מחלות שונות ומגוונות שבכלל לא קשורות לשיניים. אם מתחשק לה היא אפילו יודעת לגרום להם לכרסם פנלים. פיצי שלי אכל את כל הפנלים בסלון.

"ארורה תהיי" סיננתי בלחש אחרי השלמתי עם העובדה שהלילה כבר לא אשן.

*** אופיום להמונים

הדבר היחידי שהשאיר אותי ערה בשעה קשה זו הוא הנייד שלי. אין כמו בידור זול.

בדיוק אז היא עלתה, כמו ונוס ממדור הרכילות, פיית השיניים הרעה.

היא הייתה יפה בדרכה שלה. פרצוף מנותח ביסודיות. שיניי תירס לבנות. שיער ארוך שחור משחור, ואיפור כבד ומוקפד. מה חשבתי לי? איך לא הבנתי את זה קודם.

פיית השיניים היא קים קרדאשיאן.

קים קרדאשיאן היא האחראית הבלעדית לכאב החניכיים של פיצי ולעייפות שלי. ואז המרושעת דיברה אליי במבטא האמריקאי שלה: "אני יודעת שזאת תקופה קשה. אני מניחה שהייתי יכולה להקל עליו, אבל יש לי יותר מידי על הראש כרגע. הוא פשוט יצטרך לעבור את זה."

אני אמא מגוננת, אז זרקתי את הנייד דרך החלון.

המשכתי ללפטופ, שהרי, אני חייבת להיות מעודכנת. הנה היא שוב, מתגרה בי עם חיוכה האווילי. רעננה כאילו הרגע יצאה מסלון יופי, ולא ערה יחד איתנו כבר לילה שלם, מטילה את כשפיה על פיצי שלי.

שפכתי על המחשב מטרנה עד שהיא טבעה.

הדלקתי את הטלוויזיה. היא חזרה. פוסעת על השטיח האדום של הוליווד בארשת פנים חתומה ורצינית. איך היא לא מתביישת, מעיזה לכעוס עליי?

"תמותי מטומטמת", זרקתי עליה כרית. הטלוויזיה נפלה והתנפצה על הרצפה, ולקחה איתה את פיית השיניים הארורה. היא החזירה לי בהבזק ברק, קצר חשמלי ושריטות על הפרקט החדש.

בבוקר התעוררתי עם כאב ראש וצוואר תפוס. נדהמתי לגלות שפיצי מחייך על המיטה לידי. נראה שהוא התבגר במהלך הלילה. משהו במבט שלו קצת פחות תמים.

 אני שמחה לבשר, שאחרי מלחמת התשה שבה יש רק מפסידים, השן הראשונה בחוץ.

טארטלט שוקולד

חומרים לחמישה רינגים נמוכים בקוטר 8 ס"מ

לבצק פריך

- 3/4 כוס קמח

- 2 כפות אבקת סוכר

-  70 גרם חמאה

- קורט מלח

- כף וחצי מים

- חמאה לשימון הרינגים

- קמח לקימוח התבנית

לגנאש

- 220 גרם שוקולד מריר 60%

- מיכל שמנת מתוקה

- שקדים פרוסים לקישוט

הוראות הכנה

מכניסים את הקמח והחמאה למעבד המזון ומעבדים עד לקבלת חול, מוסיפים את אבקת הסוכר והמים ומעבדים עד לאיחוד. מקררים למשך שעה.

מורחים על הרינגים שכבה דקה של חמאה מרוככת (לא נוזלית) ומפדרים במעט קמח. מרפדים את הרינגים בבצק ומכניסים להקפאה למשך 15 דקות. מניחים נייר כסף על גבי הבצק וממלאים בקטניות כמשקולת (אפייה עיוורת). אופים בתנור שחומם מראש ל-170 מעלות במשך 10 דקות, מסירים את נייר הכסף והקטניות ואופים בלעדיהם למשך 8 דקות נוספות עד להשחמה קלה.

מצננים לחלוטין.

מביאים את השמנת לסף רתיחה ויוצקים על גבי השוקולד המריר, מניחים למשך 2 דקות ומערבבים עד לקבלת תערובת חלקה לחלוטין. יוצקים לתוך הקלתיות ומקשטים בשקדים הפרוסים.

בתאבון!