נכון שכל אמא חושבת שהילד שלה הכי מיוחד?
מה איתי?
אני בטוחה שהילד שלי מיוחד.
מאיפה הביטחון אתם שואלים? כנראה בשל העובדה שכולם כל הזמן אומרים לי
שהילד שלי מיוחד.
כן, בדיוק כך.
למשל בביקור בטיפת חלב. חדול'ה- האחות שחשבה שאחרי שלושים שנה בתפקיד כבר
ראתה הכל. אבל אז, בדיוק בנקודה הזחוחה הזאת שהיה נראה כאילו אי אפשר להפתיע אותה,
היא קיבלה שפריץ של פיפי הישר לפרצוף המאופר שלה בשנייה ששחררה את החיתול.
"אוי, אוי, אוי" היא צרחה, בזמן שניגבה את עצמה עם גב כף
היד וכל הוורוד והטורקיז התערבבו בינם לבין עצמם.
"איזה תינוק מיוחד יש לך פה." היא אמרה לי במבט רצחני.
לאחר חודשיים.
ביקשתי מהבייביסיטר שתשמור עליו למשך שעה. כשחזרתי הביתה מצאתי אותה
טרוטה ומתנשפת.
"מה קרה?" שאלתי מבוהלת, מחפשת מסביבי איזה בחור או ג'וק
(לאו דווקא בסדר הזה).
היא הצביעה לכיוון המרפסת. בצעדים הססניים הלכתי לבדוק במה מדובר.
בינתיים, הוא שכב על פוף ושתה את הבקבוק שלו, מתוק מתמיד.
למרגלות הבניין גיליתי חפצים רבים, מנותצים לחלקים קטנים, מטנפים את
הגינה המעוצבת למשעי. גוויות מרוטשות שאת רובם כבר אי אפשר היה לזהות.
"איך הוא עשה את זה"? ניסיתי להישמע מזועזעת, למרות שפעם
ביומיים אני יורדת למטה לאסוף את השברים.
"הלכתי רק לשנייה, להכין לו בקבוק ומצאתי אותו זורק למטה את כל
הדברים. השכנים התחילו לצרוח עליו, ואז עלו למעלה וצרחו גם עלי. אל תשאלי מה עבר
עלי פה."
הסתכלתי עליו, נראה כל כך רגוע, מכורבל עם הבקבוק בפה.
ואז היא הוסיפה: "אין ספק שהוא תינוק מאוד, אבל מאוד, ממממ
מיוחד"
פעם אחרת, שהעברתי זמן בתור לסידורים בעירייה, הוא מצא את הכפתור
שלוחץ על זימון תורים ולחץ מאה פעמים. בלי הפסקה. לחיצה- לחיצה- לחיצה. מבלי להרים
את האצבע.
פתאום הגיעו בריצה כמה אנשים מעונבים, חדורי אימה ומוטיבציה לעזור
לפקידים שכנראה קורעים תחת הנטל. כשהבינו מי האחראי לעומס במחלקה, הם עברו לטפל
בי, האמא הבעייתית.
לבסוף אחרי שכולם נרגעו, ובועז חייך אליהם עם העיניים, הם קבעו:
"אתה עוד תזיז הרים, אין ספק שאתה תינוק מיוחד".
אבל אני בכלל לא צריכה שאף אחד יגיד לי שהוא מיוחד, או שובב או ילד עם
טמפרמנט. עוד מימיו בבטן הוא היה כזה. וגם כשהגיח החוצה, שאג את מלוא ריאותיו,
מבשר לעולם שהוא כאן. הוא עשה את זה בדרכו הייחודית. וגם עכשיו הוא נוכח, מפזר
חולות מתוך האדנית, משפץ את הסניף של קופת- החולים ומתעקש להתגלש הפוך במגלשה של
הגדולים. הוא- הוא המתנה שהחיים החליטו להעניק לי בהפתעה, והוא כל כולו שלי.
עוגת טירמיסו קלאסית
מרכיבים:
לבישקוטי:
- שתי חבילות בישקוטי איכותיות
- חמש מנות אספרסו
- שתי כפות סוכר
לקרם:
-
ארבע כפות סוכר
-
חמישה חלמונים
-
שתי חבילות גבינת
מסקרפונה
-
מיכל שמנת מתוקה
לקישוט- קקאו איכותי
להכנת הקרם:
מניחים על בן- מארי עם מעט מים עם אש נמוכה
את החלמונים והסוכר. מקציפים נמרצות באמצעות מטרפה ידנית, עד לקבלת תערובת בהירה
ותפוחה. ומיד מקררים.
"פותחים" באמצעות מטרפה את גבינת
המסקרפונה, ומקפלים את תערובת הביצים אל תוך גבינת המסקרפונה.
מקפיצים את השמנת המתוקה ומקפלים אותה
באמצעות מטרפה ידנית אל תוך תערובת הגבינה והביצים.
להרכבת המנה:
מערבבים מים, סוכר ואספרסו. טובלים את
הבישקוטי בתערובת הקפה ומניחים בצורה מסודרת בתחתית תבנית הפיירקס. מעל מורחים
מחצית מהקרם. מסדרים עוד שורה של בישקוטי בתערובת הקפה. מורחים מעל את יתרת הקרם.
מיישרים ובוזקים מעל הכל קקאו באמצעות מסננת דקה.
בתאבון!
