דפים

יום רביעי, 16 במרץ 2016

תחפושת ממוחזרת

שמתם לב שלכבוד יום האישה הרשת געשה כמרקחה?

תחת כל דף רענן הייתה מישהי שדיברה על העצמה נשית או מישהו שזרק בדיחות על נשים (גילוי נאות: הן הצחיקו גם אותי).
זאת השנה הראשונה שהרשת נותנת במה כזאת מאסיבית ליום האישה: מבצעים בחנויות, במסעדות ואצל קוסמטיקאיות מוסמכות. היו כאלה שהתווכחו אם זה צריך להיקרא יום האם, ופירטו באריכות למה.
היו כנסים, סיכומים וסדנאות.
היה יופי, נפלא, מעצים ומכיל ומשגע ופשוט יופי- טופי.

אבל... לצד כל המילים הבומבסטיות והמבטיחות האלה לא הצלחתי שלא לחוש בקורטוב של ציניות לאור השבועות האחרונים בתקשורת. 

נשים מותקפות, נשים מוטרדות, נשים שהפכו לאותיות, נשים שבוכות מול המצלמה בחושך.

אז נכון, תמיד יהיה מי שיצקצק בלשונו ויגיד שזה הצייטגייסט שלנו. אנחנו חושפים הכל וכל הזמן.
אז למה אנחנו ממשיכות לשבת בחושך?

*** תחפושת מחומרים ממוחזרים:

לכבוד א'-ב'-ג'-ד'..........ת' שכבר נעו בסדר עולה ויורד המוני פעמים, 
אנחנו מאחלות לכן שבשנה הבאה תזכו להסיר את התחפושת...

חצאית תפוחה משקיות ניילון ממוחזרות:

חומרים:

גומי המיועד לבגדים

שקיות ניילון

מספריים

הוראות הכנה:

בעזרת מספריים חוצים את השקית לאורכה.

קוצצים את ידיות האחיזה.

גוזרים את השקית מהצד עד לחיבור. מכל שקית מקבלים שתי רצועות ארוכות ורחבות.
מהרצועה יוצרים לולאה. מחזיקים את הלולאה מעל לגומי ומשחילים את שתי הרצועות אל תוך הלולאה, כשהן עוטפות את הגומי.

חוזרים על הפעולה ולוחצים את השקיות אחת אל השנייה עד שמקיפים את המתניים.





יום שני, 7 במרץ 2016

דרום אדום- שעתן הקשה של הכלניות / מתכון לנשיקות

בדיוק כמוכם, גם אנחנו הדרמנו בשבת לפסטיבל דרום אדום. ערב קודם חיפשנו מקום שיהיה חף מנחילי אדם. מיטב המוחות גויסו למען מטרה נעלה זו. ואכן, המשימה הוגדרה ככישלון חרוץ אחרי שעמדנו בפקק בכניסה לשמורת פורה. שמורה ששבוע לפני כן, יכולתי לטעות ולחשוב שזה שם של מחלה חשוכת מרפא.
מפה לשם, כולנו הסתובבנו סביב עצמנו בחנייה וכל הילדים התלוננו שמשעמם להם, ושנשפך להם, ונוזל להם ואי אפשר גם בלי שמשהו יימרח. כי שבת כמו בשבת אם האוטו נשאר נקי, זה כאילו שנשארנו בבית.

עד שהחנינו את הרכבים כולם ירדו מזיעים וזועפים, כאילו הם יצאו ליום עבודה ולא לטיול בדרום.

הדרך הכי ישראלית להתחיל טיול היא באכילה: מצאנו פיסת אדמה חפה מאנשים, לכלוך וכלניות והתחלנו בשלנו: ביצים קשות, ג'חנונים, בורקסים, עוגות ושלל פחמימות ושומן טראנס. כי בבריאות אנחנו לא חוסכים.
כמה ביסים אחר כך פקח של רשות שמורות הטבע עצר את החגיגה, בתחינה שנחוס על הכלניות. סריקה מהירה חשפה תמונה עגומה, בתוך מרבדי הכלניות האדומות נתפסו שקיות במבה, מגבונים לחים, ופירות רקובים של אלו שהספיקו להגיע לשם לפני הפקק הגדול.

בלית ברירה התחלנו את המסלול. ההרגשה הייתה כאילו אנחנו יוצאים למרתון באר- שבע. מיליוני משפחות נגררו באיטיות במיטב בגדי ההליכה וכובעים זרחניים. ילדים זבי חותם מתבכיינים שהם רוצים ארטיק מהגזלן (תור שהזכיר את ימיה הקשים של רוסיה), או שהם רוצים שירימו אותם על הידיים. בכל מקרה כולם עסוקים באוכל שלהם, רצים אנה ואנה דורסים כלניות וזורקים עליהם פסולת.
הצפיפות הייתה בשיאה והמכוניות החלו לנסוע על מסלול ההליכה, ובין שדות היבולים. ללכת עם הילדים במסלול הליכה שנוסעות עליו מכוניות זהה לתחושה כאילו מישהו רודף אחריך. כל הזמן אתה צריך להסתובב אחורנית ולהכריח את כולם לתת ידיים. ובדיוק כשהגענו לנקודת עגינה שקטה, יצאה איזו חמולה לרכוב על סוסים. אני אומרת לכם, שכל הטבע הזה יום אחד יהרוג אותי.

מה כבר רציתי? שבת משפחתית בחיק הטבע, ילדים חוקרים וסקרנים, בורקיטה ושיחה קלילה עם כאלו שרצו כמוני. אבל במקום כל הטוב הזה התוודענו לאוסף כלניות גוססות בין סוסים רומסים ועצבניים והמוני אגזוזים של ג'יפים שהפלטה שלהם השתחררה לתינוק שלי הישר לתוך הפרצוף.


ומה למדתי מכל הפארסה הזאת, אתם שואלים? לפעמים הטבע יפה יותר מבעד למסך מחשב.

מתכון לנשיקות מתוקות
- 5 חלבונים
- טיפה מיץ לימון
- 150 גרם סוכר לבן (3/4 כוס סוכר)
- 150 גרם אבקת סוכר (כוס ורבע) 

לחלק העיקרי: 

מקציפים את החלבונים עם מיץ לימון עד שהתערובת מכפילה את עצמה. ממשיכים להקציף ומוסיפים בהדרגה את הסוכר. מקפלים בעדינות את אבקת הסוכר.

בתאבון!

">