כשאני רוצה לפנק את סבא שמעון, אבל ממש לפנק. לא לקנות מתנה מוכנה או
כרטיסים להצגה אלא להעניק לו משהו ממני, אני מכינה עוגת גבינה. זה בכלל לא משנה אם
היא אפויה, קרה, עם תחתית או בלי. העיקר שיהיה בה גבינה, ואם אפשר שלא תהיה מתוקה
מדי.
בשביל סבא שמעון עוגת גבינה זה לא משהו שאפשר להכין בכל שבוע, אלא
משהו חגיגי שמתענגים עליו לעיתים רחוקות. אירוע ששווה לשבור בשבילו את הדיאטה. הוא
מספר שהביס הראשון מזכיר לו את הימים שהיה נער בגבעתיים, ולאמא שלו הייתה צמה
ארוכה ושחורה. לכבוד יום ההולדת שלו החלטתי לפנק אותו עם הקינוח האהוב עליו.
סבא שמעון נולד בפולין שלפני המלחמה הנוראה בשם מישה גרוס. הוריו שהסתכלו
למציאות בעיניים, הבינו שפולין איננה עוד מקום פסטורלי לגדל ילדים יהודים וברחו
לרוסיה. ברגע שחצו את הגבול, אביו גויס לצבא הרוסי ולא חזר.
בתום המלחמה נדדו מישה ואימו ביחד עם תנועת הנוער
"גורדוניה" לפולין, ומשם לגרמניה, לאחד מהמחנות הכבושים של בעלות הברית.
כל יום היה יוצא מישה, בליווי המסטינג שלו לקבל את חלקו בחלוקת המזון
בתחנת הרכבת. שהרי פליטים היו, בלי רכוש וכסף. וכך קרה שיום אחד מישהו חלף על
פניו.
הוא הסתכל על האיש.
האיש הביט בו בחזרה.
"פאפא" צעק הילד אל האיש שעד לרגע זה חשב שמת.
אין זה עניין של מה בכך שמישה זיהה את אביו, כיוון שבפעם האחרונה
שנפגשו היה בן שנתיים בלבד. גם בפני האב עמד אתגר לא קטן, שהלוא לפתע פתאום, עמד
מולו ילד בן שמונה. הצלקת בצד ימין של אפו של מישה היא שהסגירה אותו. אחרי שהתפוגגה
השמחה שרק אנשים שחיו באותה תקופה יכולים להבין, התבררה מציאות תמוהה. אביו שחשב
שאישתו ובנו מתו התחתן עם אחרת והוליד ילדים חדשים.
הוריו התגרשו.
זמן קצר לאחר מכן, אימו הכירה בן זוג חדש, והתחתנה. בעלה הטרי אימץ את
מישה, ושם משפחתו שונה לבכרך. מישה עלה עם הוריו לארץ ישראל באניית מעפילים. משאיר
מאחוריו את אביו ואת שמו. כשהגיע לארץ עוברת ממישה לשמעון. וכך הפך מישה גרוס
הפולני לשמעון בכרך הישראלי.
שלט מעץ שעליו נכתב: "כאן גר חייל צה"ל" הכריז על
משכנה החדש של משפחת בכרך. בימים שלאחר כיבוש יפו, כל חייל היה זכאי לתפוס לעצמו
בית של ערבים שברחו. וכך קרובי משפחה תפסו עבורם חלקה מרוהטת ומאובזרת.
כשהיה בן שש עשרה קנה אביו דירה בגבעתיים שכמה מטרים ממנה הייתה
מאפייה. בימים של לפני השפע, האינטרנט ובצק הסוכר, עמדה עוגת הגבינה במרכז
הקונדיטוריה, מלאת חיים וגאווה. היא הייתה מרכז החגיגה, מלכת העוגות של גבעתיים.
וכזאת נשארה עבורו עד היום.
קינוח
כוסות של עוגת גבינה אפויה, פירורי עוגיות וקצפת
חומרים
- 750 ג' גבינת 9%
- 1 גביע שמנת חמוצה
- 4 ביצים L מופרדות
- חפיסה של אינסטנט פודינג וניל
- 3 כפות גדושות קמח
- 3/4 כוס סוכר
- חבילת עוגיות לוטוס
- 2 מיכלי שמנת מתוקה
- 4 כפות אבקת סוכר
הוראות הכנה
משמנים תבנית קפיצית בקוטר 24 סמ', זורים על שוליה מעט סוכר ומניחים
בתחתית עיגול של נייר אפיה, מחממים תנור לחום של 170 מעלות.
מניחים בקערה את הגבינה, השמנת החמוצה, החלמונים, הקמח, חצי כוס מתוך
הסוכר והפודינג ומאחדים בעזרת מטרפה ידנית.
בקערת המיקסר מקציפים את החלבונים עם יתר הסוכר, ומקפלים בעזרת מטרפה
את המרנג לתערובת שבקערה.
מניחים בתחתית התנור כלי עם מעט מים. אזהרה- האדים שיוצאים משם חמים
מאד יש להיזהר בזמן פתיחת התנור. יוצקים את התערובת לתבנית, מיישרים ואופים את
העוגה במשך כשעה עד שהעוגה משחימה מלמעלה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.
מצננים
לחלוטין.
מקציפים את השמנת המתוקה ואבקת הסוכר לקצף יציב.
מפוררים את עוגיות הלוטוס לפירורים דקים.
מרכיבים את העוגה- מניחים בתחתית הכוס מעט פירורי לוטוס, קורצים
מהעוגה עיגול בקוטר הכוס ומניחים מעל פירורי הלוטוס, מניחים שוב מעט פירורי לוטוס
ומזלפים את הקצפת בצורה נאה מעל להכל, ניתן לקשט במעט פירורי לוטוס.
בתאבון ובהצלחה!
