זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה בין התלמיד והמורה, ובין התלמיד והחברים
שלו מהכיתה.
ומה בית הספר עושה?
אז בית הספר החמיר את התגובה שלו והתחיל להשעות אותו לפרקי זמן משתנים
בהתאם לחומרת המעשה, אבל הפלא ופלא, גם זה לא עזר.
עכשיו ההורים של ילדי הכיתה מאגדים כוחות משותפים ומפעילים לחץ על בית
הספר, להעיף את הסורר מהכיתה.
אני יכולה להזדהות עם העובדה שקשה (מאוד!) למצוא חמלה לילד שמרביץ,
ומאיים על הילד שלך. אבל מערכת החינוך היא של כל הילדים; המרביצים ואלו שמרביצים
להם.
בית הספר צריך למצוא פתרונות לילדים שיש להם סף תסכול נמוך. עונשים,
כך נראה, לא עוזרים. אולי אפילו רק מחריפים את המצב של הילד הסורר שבטח חושב שאף
אחד לא מבין אותו, ושהוא מאכזב את כולם. אפשר היה לצפות שמערכת כל כך משומנת
וותיקה תדע איך להתמודד עם הלקוחות שלה. אבל בפועל, המורים נשלחים להתמודד בגופם
ובגפם מול התופעה.
תחשבו, איזה עול סוחב ילד כזה שלא מצליח לווסת את התסכולים ולתעל אותם
למקום חיובי. שחייב להרביץ ולהלך אימים בשביל לזכות בתשומת לב.
אין ילדים שלא רוצים להצליח. יש מצבים שבהם אנחנו ההורים והמורים לא
מצליחים לאתר את החוזקות והכישורים של מי שעומד מולנו. גם מי שלא עושה חמש יחידות
מתמטיקה יכול לגמור כיזם מצליח, או כשר החינוך.
אם זה היה הילד שלי, הייתי פוקדת את בית הספר יומיום. עוברת מורה –
מורה ומתחננת שייראו אותו באור אחר. שיסתכלו על הילד שבו, שיחפשו את הטוב שבוודאי
מחפש את הדרך לצאת החוצה ורק לא יודע איך. שנייה לפני שהמערכת מתייאשת ממנו והוא
הופך להיות עוד תלמיד כושל.
העוגה הראשונה שלמדתי להכין –עוגת שוקולית פשוטה שילדים לא מסוגלים
לעמוד בפניה:
5 ביצים
3/4 כוס סוכר
1/2 כוס שמן
כפית אחת של כוס קפה
כוס שוקולית
כוס וחצי קמח תופח
שתי שקיות סוכר וניל
כוס מים
ציפוי
4 כפות קקאו
6 כפות סוכר
6 כפות מים
50 גרם חמאה
1/3 שוקולד מריר
הוראות הכנה:
לחמם תנור ל- 170 מעלות. לערבב את כל החומרים בכלי אחד. לשמן תבנית
אפייה, ולאפות במשך 30-40 דקות. את המרכיבים של הציפוי מערבבים וממיסים, ומצפים את העוגה.
ועכשיו יש לכם שלוש דקות של שקט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה